תורה תמימה על התורה, דברים כ״ב:א׳

לא תראה. ת"ר, לא תראה, יכול אפילו מרחוק ת"ל פ' משפטים כי תפגע, אי כי תפגע יכול פגיעה ממש ת"ל לא תראה, הא כיצד, ראיה שיש בה פגיעה, וכמה הוא, שיערו חכמים, אחד משבע ומחצה במיל וזהו ריס . ב"מ ל"ג א'

את שור. אחד שור ואחד כל בהמה להשבת אבידה, דכתיב פ' ג' וכן תעשה לכל אבידת אחיך, א"כ למה נאמר שור, שדבר הכתוב בהוה . ב"ק נ"ד ב'

שור אחיך. אין לי אלא שור אחיך, שור אויבך מניין ת"ל פ' משפטים שור אויבך מ"מ, א"כ למה נאמר אחיך, מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד היצר ספרי.

או את שיו. שור ושה דכתב רחמנא למה לי, שור דאפי' לגיזת זנבו ושה לגיזותיו . ב"מ כ"ז א'

נדחים. כדרך הנדחים, מכאן אמרו, איזו היא אבידה, מצא חמור או פרה רועים בדרך, אין זו אבידה, חמור וכליו הפוכים, פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבידה ספרי.

והתעלמת מהם. ת"ר, והתעלמת – פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם, הא כיצד, היה כהן והוא בבית הקברות או שהיה זקן ואינו לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו, לכך נאמר והתעלמת מהם . ב"מ ל' א'

השב תשיבם. אמר רבא, ראה סלע שנפלה מחבירו, נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם, נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה עובר משום השב תשיבם , המתין לה עד שנתייאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד . ב"מ כ"ו ב'

השב תשיבם. החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה, שנאמר השב תשיבם, השב אפילו מאה פעמים במשמע . שם ל' ב'

תשיבם. תניא, השב – אין לי אלא לביתו, לגינתו ולחורבתו מניין, ת"ל תשיבם, וקמ"ל דלא בעינן דעת בעלים . שם ל"א א'

לאחיך. מלמד שחייב להכניסה לרשותו, לפיכך החזירה למקום שרואה אחרים ולא נטפלו בה ונגנבה או נאבדה חייב באחריותה עד שיכניסנה לרשותו ספרי.